ב - 16 באפריל 1943 התנסה ד"ר אלברט הופמן, כימאי במחלקה לחומרים טבעיים בחברת התרופות השווייצרית רבת - המוניטין "סאנדוז", בחוויה מדהימה: תוך כדי טיפול מעבדתי בחומר שהופק מפטריית השיפונית, שאותה חקר, החל פתאום לעבור במוחו "זרם בלתי פוסק של תמונות פנטסטיות, צורות יוצאות מגדר הרגיל עם משחק צבעים ססגוני ועז". זו היתה השפעת החומר שנודע אחר - כך בכינויו "אל.אס.די". סם בלתי - ממכר ובלתי - מזיק מבחינה גופנית, אך בעל הפעות נפשיות מרחיקות לכת, ולעיתים מסוכנות. במהלך שנות השישים הפך האל.אס.ד. לסם המדובר והמשפיע ביותר בעולם. היו שהגדירו אותו כסם מקודש (ד"ר טימותי לירי, הפרופסור לפסיכולוגיה שהודח ממישרתו בגלל בשורת האל.אס.די. שלו, כונה "נביא האל.אס.די"), והיו שהזהירו מפני סכנותיו. בשמך שנים אחדות שימש האל.אס.די. גם כתרופה פסיכיאטרית, שנועדה להעיר ולהאיר שכבות - נפש עמוקות. בין השאר, התנסתה בו אז, בשנות השישים, במהך אישפוזה בטלביה, המשוררת יונה וולך. אבל עיקר השפעתו של הסם התחוללה מחוץ למוסדות הרפואיים: למעשה, כל התנועה ההיפית קמה מתוך חוויית האל.אס.די: הנגיעה באושר השמיימי ("לוסי ברקיע היהלומים", "שדות התות לנצח", שרו הביטלס בהשפעת החומר) הוליכה לקריאה ההיפית לשלום, לאהבה, לרוחניות, לאנטי - חומרנות. מיליוני ילדי פרחים יצאו לרחובות בהשפעת חוויות האל.אס.די. ספרו של אלברט הופמן, מגלה האל.אס.די., מספר לנו את סיפורו של הסם, שפתח לפני האנושות פתח לרמות תודעה חדשות, אך גם עורר רתיעה ופחד ונאסר לשימוש. ד"ר אלברט הופמן רואה את האל.אס.די כ"ילד הבעייתי" שלו, היכול ליהפך שוב בנסיבות מבוקרות (הופמן תומך בלקיחת אל.אס.די. בתנאים מבוקרים) ל"ילד פלא", שיחולל מהפכה נפשית ורוחנית חדשה.
