אין פריטים בסל
אהרן אמיר (1923־2008)
Aharon Amir
אהרן אמיר (ליפץ), נולד בקובנה, ליטא בב´ בסיון תרפ"ג, 7 במאי 1923. עלה ארצה עם הוריו ב-1934. הוא גדל בתל-אביב בתקופת המנדט הבריטי, נתחנך בגימנסיה הרצליה בתל-אביב והיה חבר במחתרות שפעלו נגד הבריטים טרם-מדינה. למד ספרות וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. כל ימיו חלם אמיר להקים אימפריה עברית שתשתרע בין הפרת והחידקל ועד לתעלת סואץ, גם אם בשנים האחרונות דיבר בעיקר על אימפריה תרבותית ולא מדינית. בסוף שנות השלושים הצטרף לוועד לגיבוש הנוער העברי שהוקם על ידי יונתן רטוש וכונה מאוחר יותר על ידי אברהם שלונסקי - הכנענים. הקבוצה דגלה בהקמת אומה עברית-חילונית, בעלת ישות טריטוריאלית ושפה, שתהיה מנותקת מהיהדות, תיטמע במזרח ותשלוט בו תרבותית. האידיאולוגיה הזאת לא סחפה רבים אחריה ואמיר הוא מאחרוני האוחזים בה. עבודתו הספרותית היתה בעלת השפעה רבה יותר: ב-1958 הקים את כתב העת הספרותי "קשת", וערך אותו עד 1976. רבים מסופרי ישראל הידועים ביותר פירסמו את יצירותיהם הראשונות ב"קשת". הרבעון חידש את הופעתו ב-1998, במלאות ארבעים שנה לגיליון הראשון, ונקרא מאז "קשת החדשה". נוסף לעבודתו כעורך היה אמיר סופר ומשורר פורה ועסק בתרגום. אביו ניהל במשך כמה שנים את הוצאת "עם עובד" ואחר כך הקים הוצאה פרטית, "עם הספר", שלימים היה אמיר למנהלה הספרותי. אמיר היה אחד המתרגמים הפוריים ביותר לשפה העברית, ותירגם יותר מ-300 יצירות, רבות מהן יצירות מופת מהספרות האמריקאית, האנגלית והצרפתית. בין השאר תירגם את ג´יין אוסטין, ג´ורג´ אליוט, סול בלו, אמילי ברונטה, וירג´יניה וולף, ג´וזף קונרד, הרמן מלוויל, ברנרד מלמוד, ג´ון סטיינבק, ז´ורז´ סימנון, ויליאם פוקנר וארנסט המינגוויי. הבחירות הלשוניות והעברית החגיגית שבהן השתמש בתרגומיו הביאו לעתים קרובות לידי ביטוי את משנתו החברתית והפוליטית ששאפה להגמוניה תרבותית על פני המרחב. עבודתו כמתרגם זכתה להכרה גורפת וזיכתה אותו בפרסים רבים: הוא היה חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, חתן פרס ראש הממשלה וחתן פרס ישראל לתרגום בשנת 2003. אהרן אמיר נפטר לאחר מחלה קשה בכ"ב באדר א´ תשס"ח, 28 בפברואר 2008.
[מקור: "משורר, סופר, עורך ומתרגם" מאת עלית קרפ]
