אין פריטים בסל
רובי – המספרת – בת ונכדה ונינה למשפחה ענפה באנגליה; לא אנגליה הנעימה, הגשומה הירוקה – זו עם האנדרסטייטמנט המופלא, עם הנינוחות, עם ההומור הבריטי היבש, אלא אנגליה של מעמד הפועלים והאיכרים – אלה שעניים תדיר, יולדים ילדים רבים, לעתים רבים מכדי שאפשר יהיה לפרנסם או להשגיח עליהם, ילדים לא אהובים במיוחד – אולי אפילו מטרד במקרים מסויימים –ילדים ההופכים את חייהם של הוריהם, בעצם – בעיקר אמהותיהם – לבלתי נסבלים לעתים.
זוהי סאגה משפחתית, משפחה ענפה – כל כך ענפה, שצריך לצייר אילן יוחסין רק כדי לזכור מיהו מי בתוכה – וכולה מסופרת, כאמור, מפיה של רובי זו ש – "אני קיימת! הורי יוצרים אותי לקול צלצולי חצות בשעון שעל האח בחדר שבקצה המסדרון. השעון היה שייך פעם לסבתא-רבא שלי (ששמה היה אליס) וצלצוליו העייפים מכריזים על התגשמותי. תחילתי בצלצול הראשון וסופי באחרון, כאשר אבי מתגלגל מעל אמי ושוקע בשינה נטולת חלומות… ברגע זה הפכתי משום דבר לדבר-מה, אמי העמידה פני ישנה – כפי שהיא מרבה לעשות ברגעים מעין אלה. אולם אבי קורץ מחומר קשוח ולא נתן לזה להרתיעו."
