אין פריטים בסל
"`יצאתי למסע הזה כדי לנסות ללמוד דבר מה על אמריקה. האם אני לומד משהו? אם כן, אינני יודע מה הוא. האם אני יכול לחזור עכשיו עם שק מלא מסקנות, צרור של תשובות לחידות? אני מסופק, אבל אולי. כשאסע לאירופה, כשישאלו אותי איך אמריקה, מה אומר? אינני יודע. ובכן, אתה, ידידי, עם חוש הריח שלך, מה למדת?`
סטיינבק מנסה לפגוש אנשים, לשמוע אותם, להבין מה מעסיק אותם. אלא שמתברר לו שרק מעטים עוסקים במשהו חוץ מהקיום הפיזי והשגרתי שלהם. רק מעטים מתמצאים בפוליטיקה, רק מעטים מעוניינים להיכנס לדיונים מוסריים, ורק מעטים מוכנים בכלל לקשר שהוא לא קשר שבלוני וקלישאי בין זר לזר. במהלך המסע הארוך הזה סטיינבק מצביע על הסימנים הייחודיים לאמריקה העצומה, שהם רלוונטיים עד היום: היעלמות הייחוד המקומי של כל אזור ואזור לטובת אלמנטים גלובליים - בשפה, באוכל, בארכיטקטורה, בביגוד, ובעצם בכול; ההזנחה של מרכזי הערים הישנים לעומת טיפוח פרוורי שינה חסרי ייחוד; מרחבי הבדידות של האוטוסטרדות העצומות; האשפה הנערמת בכל מקום בלי מודעות לאסון האקולוגי שבה. ובתוך כך, סטיינבק מחפש נואשות את מה שהוא משווע לו יותר מכול: הבנה אינטימית של הנפש האמריקנית.
מתוך יכולת הבחנה חריפה וצלולה, בלשון תיאורית שהיא חושנית, מלאת הומור וחום אנושי ובה בעת גם מדויקת בכל אות ואות שבה, סטיינבק לוכד את כל קשת הרחשים הנעלמים של ארצות הברית, ובתוך כך מגולל כמה סיפורים מקבילים המשתלבים זה בזה: סיפור מסע סוחף מאוד, סיפור על מערכת יחסים יוצאת דופן בין אדם לכלב שלו, שהוא באמת חברו הטוב ביותר, וסיפור על הסתכלותו הייחודית של סופר גדול באמריקה ארץ מולדתו, בשנים שבהן התגבשה בדמותה המוכרת לנו היום.
