בבוקר ה-11 בספטמבר 2001, כמו בכל בוקר אחר, לורן מנינג - רעיה, אם לילד בן עשרה חודשים, סגנית־נשיא בכירה ושותפה בחברת קנטור פיצג׳רלד - הגיעה לעבודתה במגדל מספר אחת במרכז הסחר העולמי. היא נכנסה ללובי, ואז פרץ כדור אש מפיר המעלית. באותו שבריר שנייה חייה השתנו לנצח.
בעודה באלונקה בדרך למחלקת הכוויות אומרת לורן לבעלה: ״גרג, נשרפתי. רצתי החוצה. רציתי למות. אחר כך החלטתי לחיות בשביל טיילר ובשבילך.״
כך מתחיל באהבה, גרג ולורן, סיפור אהבה מיוחד ובלתי נשכח, שכולו אמת.
באמצעות הודעות בדואר האלקטרוני לבני משפחה ולחברים מתאר גרג מנינג את השבועות הראשונים שלאחר אירועי ה-11 בספטמבר, אז ריחפה אשתו לורן בין חיים למוות, כשבגופה יותר משמונים אחוז כוויות. גרג כותב על מאבקה של לורן לחיים, על הניתוחים הקשים, על הטיפולים הכואבים ועל צעדיו הראשונים של בנם הקטן. אנחנו שם בשבועות שהיא חסרת הכרה, אנחנו שם כשלורן יוצאת בהדרגה מכלל סכנה, מתעוררת, מאותתת תחילה בעיניה, אחר כך בחיוכיה; כשהיא מבינה את המילים שגרג אומר לה, את השירים שהוא מדקלם ושר לה, את המנגינות שהוא משמיע לה.
ואנחנו שם גם כשלורן יוצאת - על שתי רגליה - ממרכז הכוויות.
זהו סיפור על אישה שאהבתה לבנה ולבעלה ואהבתו של בעלה אליה, יצקו לתוכה כוחות הישרדות שיכלו למי שניסה לזרוע מוות ורשעות בחייהם.
גרג מנינג חי בניו־יורק יחד עם אשתו לורן ועם טיילר, בנם.
