עשרה צעירים יהודים, ביניהם בחורה אחת, נאסרו על ידי המודיעין המצרי בשנת 1954 באשמה של ריגול למען ישראל.
במשפט, שתוצאותיו נשקבעו מראש, נגזר על מי שהיה מפקד תא המחתרת בקהיר - ד"ר משה מרזוק ועל מפקד התא באלכסנדריה - סמי עזר, מוות בתליה.
על ויקטור לוי ופיליפ נתנזון, מאסר עולם, על מרסל ניניו ורוברט דסה, חמש-עשרה שנות מאסר ועל מאיר זערפן ומאיר מיוחס, שבע שנות מאסר.
רק שניים מהחבורה נפטרו ללא עונש.
שני מעורבים אחרים בפרשה התאבדו. אחד מהם - בבית הכלא המצרי.
ההרשעה וגרי הדין קרעו לגזרים את חייהם של הנידונים, שפעלו פעילות ציונית מחתרתית בקהילה היהודית במצרים מאז היותם בני שלוש-עשרה.
הרצון להעניק מבע צנוע לצעירים מופלאים אלה למען רישום זיכרונם בליבם של בני הנוער בישראל כיום, הוליד את כתיבתו של ספר זה.
