שני זוגות ניצבים במרכזו של רומן מרטיט זה - המתרחש לקראת סו, המאה ה-20 בישראל. הזוג האחד - לאורה ושמואל גדנקר - שני ניצולי שואה שהזקינו. הוא רופא והיא אחות במקצועה, הנמצאים על סף מעברם הכפוי לדיור מוגן, מירושלים לתל אביב אל קרבתם של הילדים. המעבר מהווה משבר המניע את העלילה, שבמהלכה גדנקר אף חש אחריות כבדה ליידע את כולם על מה שהתרחש בשואה. הזוג האחר - בנם אלחנן ורעייתו דניאלה, שאביה עורך הדין היה, כפי שעתיד להתברר, אהובה של לאורה בצעירותה. הם נקלעים לסבך היחסים שבין הוריהם וזכרונותיהם המאיימים מימי השואה, אך המשותף להם הוא הכורח לאהוב. זהו רומן מרגש על כוחה של אהבה ועל אכזריותה של המלחמה. הוא כתוב במונולוגים רבי עוצמה, והעלילה סוחפת ונעה בתעוזה בין העל- טבעי, הפנטסטי להתמודדות יום-יומית. מן העלילה המרתקת עולות שאלות יסוד על קיומו של האדם: אהבה, זוגיות, הורות והזדקנות, ומידת כפיפותם של בני דור שני לנסיבות חייהם של ההורים. הספר גם בא בחשבון עם החברה הישראלית, האטומה, לעתים, למצוקתם של הקורבנות.
