הכרך השני בטרילוגיה "הצליבה הוורודה" של הנרי מילר, רומן אוטוביוגרפי למחצה על שנותיו בברוקלין. הגיבור נשוי באופן סוער למונה, אישה מתעתעת ובלתי יציבה, ועוזב סוף־סוף עבודה משעממת כדי לחיות רק מהכתיבה. הספר מתפזר בין עוני וחברים מוזרים, תשוקות ושיחות פילוסופיות, זיכרונות ילדות והמאבק להפוך לסופר. אין בו עלילה קלאסית אלא זרם של חוויות, הומור ופרובוקציה. הוא פורסם לראשונה ב־1953 בפריז, ובארצות הברית רק ב־1965.
למה כדאי לקרוא: כי זה מילר במיטבו: חופשי, מצחיק ולא מתנצל. הספר נחשב חלק מהקנון של הספרות האמריקאית של המאה ה־20, ומוכר אצלנו בתרגום של שרונה עדיני. אפשר לקרוא אותו גם בלי הכרך הראשון.
למי הספר מתאים: לקוראי ספרות אמריקאית מודרניסטית, לאוהבי ספרות בוטה ופרובוקטיבית, למי שקרא את "חוג הסרטן" ורוצה להמשיך, ולמבוגרים בלבד.
מה מיוחד במהדורה הזו: מהדורת כנרת מ־2000 בכריכה רכה, כ־575 עמודים. על הכריכה רקע צהוב־כתום עם הכיתוב PLEXUS שקוף, ארבעה חלקים מקוטעים של ציור בגווני ורוד ושחור שבו נראית יד, והאות ק בכותרת מודגשת באדום. שני הכרכים האחרים בטרילוגיה, "סקסוס" ו"נקסוס", יצאו גם הם בכנרת.
