סגן צעיר בצבא האוסטרו־הונגרי, אנטון הופמילר, מגיע ערב מלחמת העולם הראשונה לאחוזה של איש עשיר בעיירת חיל המצב, ופוגש את בתו אדית, נערה משותקת בכיסא גלגלים. מתוך רחמים, ובלי לחשוב, הוא מתחיל לבקר אותה, עד שהוא מגלה שהיא התאהבה בו. מכאן מתחיל מסע של חמלה שאינה אהבה, של הבטחות שלא נאמרו עד הסוף ושל מלכוד שהוא עצמו יצר. צווייג מבחין בין שני סוגי רחמים: האחד רגשני וחסר סבלנות, שרוצה בעיקר להפסיק להרגיש אי נוחות, והשני רחמים אמיתיים שמוכנים לשאת את הכאב. בסוף המלחמה הופכת עבור הגיבור למוצא אחרון להימלטות.
למה כדאי לקרוא: כי זה אחד הרומנים הפסיכולוגיים הטובים של המאה ה־20 על אשמה, חמלה והפער בין כוונה למעשה. מי שיסיים את הספר ישאל את עצמו בכנות איך הוא נוהג כשהוא "מרחם". זו גם היצירה הבדיונית הארוכה ביותר שכתב צווייג.
למי הספר מתאים: לאוהבי קלאסיקות ספרותיות, לקוראי רומנים פסיכולוגיים, למי שאהב את "נובלת שחמט" ורוצה עוד צווייג, ולמי שמעוניין בספר על רגשות מורכבים וקונפליקט מוסרי.
מה מיוחד במהדורה הזו: תרגום ניצה בן־ארי יצא לראשונה ב־1986 בזמורה־ביתן ובמהדורה מחודשת ב־2007. כדאי לבדוק בעמוד השער איזו מהדורה בידייך. הכריכה בגווני אפור־אוקר, עם ציור של אישה היושבת בגבה אל הצופה על כיסא עץ, והכיתוב הלבן בראשה: "קוצר רוחו של הלב | שטפן צווייג".
