"שמנים" הוא ספר שבנוי בעיקר מקולות של אנשים שחיים בגוף גדול בחברה שמודדת אותם לפי המשקל. קלטר, שהייתה בעצמה דיאטנית קלינית וניהלה קליניקה להרזיה, מצטטת בו מונולוגים של אנשים שגדלו בבתים שמדברים בשפת הדיאטה, שבה האוכל מחולק למותר ואסור והגוף הוא פרויקט שצריך לתקן. הם מתארים התעמרות מגיל צעיר, ילדות שקילוגרמים הכתיבו בה את הערך העצמי, ושנים של דיאטות שנגמרות תמיד באותה נקודה. את הסיפורים האישיים היא מלווה בניתוח חברתי ופסיכולוגי של מה שהם משקפים: אפליה על רקע משקל, מרדף אחר הרזון ומחירו הנפשי, והדרך שבה הורים מעבירים לילדים את הפחד מהשמנה. שמות המרואיינים בדויים, וההקשבה לאנשים עצמם היא לב הספר.
למה כדאי לקרוא: הספר מציע זווית שרוב הדיון הציבורי על משקל מדלג עליה, והיא איך זה נראה מבפנים. הוא לא מטיף ולא מבטיח דרך לרזות, וקלטר מרשה לעצמה לשים בצד את מה שהכשירה אותה לעשות בעבר. אחרי הקריאה קשה להמשיך להקשיב באותה צורה להערות חולפות על גוף, על אוכל ועל "מגיע לך".
למי הספר מתאים: להורים שמתלבטים איך לדבר עם ילדיהם על אוכל, למי שחיה במאבק ארוך עם דיאטות, לאנשי טיפול, חינוך ובריאות, ולכל מי שרוצה להבין שמנופוביה ולא רק לשמוע עליה. זה ספר עיון בשפה נגישה, כך שהוא לא דורש רקע מקצועי, אבל הוא ספר רגשי ולכן קשה לקרוא אותו בבת אחת.
מה מיוחד במהדורה הזו: הספר יצא ב־2020 בהוצאת אפיק כחלק מסדרת "גלוסקאות", סדרה שבודקת את תרבות האוכל הישראלית, מסורות הבישול וטקסי האכילה. המיקום בסדרה מזמין לקרוא אותו גם כספר על החברה הישראלית ועל מה שאנחנו עושים סביב השולחן, ולא רק ככתיבה טיפולית. גם הכריכה בולטת: טליה בר עיצבה אותה בטיפוגרפיה אדומה גדולה, ואותיות הכותרת הן בלוקים עגולים וכבדים שמתמלאים בגוף של הדף. מי שאוהבת עיצוב תופתע מכמה היא עובדת טוב כעטיפה לספר על גוף ועל מקום בעולם.
