נוה, בנה של עפרה לקס, יצא בבוקר שמחת תורה תשפ״ד עם יחידתו, סיירת מטכ״ל, ונהרג בקרבות בקיבוץ בארי. חודשיים אחר כך יצאה עפרה למסע בעקבות בנה ובעקבות אזרחים ולוחמים בעוטף, כדי להבין מה קרה באותו יום. היא מספרת על אנשים כמו הלוחמים שהגנו על חמ״ל נחל עוז, ועל קב״ט שפעל בלי שהכין אותו שום דבר. הספר אינו כרוניקה צבאית אלא אוסף של מפגשים אנושיים. הוא כבד, אבל כתוב באומץ ובכנות.
למה כדאי לקרוא:
כי אלה עדויות של אנשים רגילים מהימים האלה, שמוכיחות כמה אנשים עזרו אחד לשני.
למי הספר מתאים:
למי שרוצה לקרוא על 7 באוקטובר דרך סיפורים אנושיים. הספר כבד רגשית.
מה מיוחד במהדורה הזו:
כריכה עם פסיפס ידיים וכותרת כחולה, בסימון 7.10
