זהו סיפור על געגועים לימים טובים יותר. הסופר ארנולד צווייג נאלץ לעזוב את גרמניה הנאצית וגלה לארץ ישראל, ופרויד נמלט ללונדון. ההתכתבות ביניהם בין השנים 1927 ל-1939 שופכת אור על כמה ממתחי היסוד של האידיאולוגיה הציונית. צווייג האמין בקיום דו-לאומי, יהודי וערבי, אבל הטרור והמלחמה על הארץ מרטו את עצביו והוא שקע בדיכאון. פרויד, מצדו, סבר שההיסטוריה של העם היהודי לא הכשירה אותו ליצור לעצמו מדינה. את המכתבים מקדימה הקדמה של תום שגב, שמספר על הרקע לחברות בין השניים ועל כך שצווייג היגר בהמשך לגרמניה המזרחית. בכריכה האחורית מצוטט קטע ממכתב של פרויד אל צווייג מ-8 במאי 1932.
